כן כל התנועה הזאת, משקשקת את עולמי שוב ושוב. ואני מתאמנת על שיווי משקל.מזל!
אני חיה תחת השפעתה של התנועה.
החיים בתנועה. מכונת הכביסה פועלת, מזמזמת. הרוח נושבת אל תוך אוזני, מטוס עובר, החתול מגרגר, ועוד מטוס. ואני כאן, בגופי, כותבת את הנכתב בקצב משתנה, נושמת את התחושה, את כאב הראש, ואת הנעימות, התנועה שבגוף. ציפור מצייצת בחלון ואני רוקדת לקולה. שותה קצת מהקפה. הוא כבר התקרר, מסובבת את הראש, ופתאם בוכה, עצובה. נושמת את התנועה, מסכימה, בהודיה לכל תופעה, כל מחשבה, כל חלום ויש מהכול. עכשיו מחייכת, מרגישה את הרכות והגמישות. הם בי. בוחרת לחיות בטוב, בשלום עם חיי, בשלמות עם עצמי. כי מה חוץ מיזה יש לעשות. בוחרת להיות חדה יותר. מבקשת לקבל את כל התנועה, את החירות לחיות את החיים במלואם, .בהודיה ומסופקת. והקצב שבי משתנה, .
לדוגמא: חבר הגיע אלי הבוקר ואמר, "נו יאללה למה את מחכה, מתי את עושה את הסדנה?" הסדנה הזאת פה, על קצה הלשון, ממש בפינה. מתי כבר תיוולד? וכך מבינה שקצב חיי הוא באמת יחודי
.
גלים, גלים, עולים יורדים, גדולים וקטנים וגם מאוד שקטים
אז איך בכזאת תנועה , במערבולת החיים, אני מוציאה סדנה לאור? נוכחת לעצמי, עולה, יורדת, מאוחדת, עדה, אני מחבקת עוד ועוד אותי וגופי, נותנת לי חום, סליחה, חמלה, הקשבה פשוטה, אני רואה שזאת אני, וזה בדיוק כך מרגיש, חש ונראה. אני מרפה, לא עוד נוטשת אותי, את סירת חיי, אחרת, הסדנה לא תצא לעולם. הסדנה.
אהההההההה
כשאני אוהבת אותי, אני מבסוטה. הללוליה. הכי פשוט שבעולם, זה לתת לעצמי כל שנחוץ לי, פנימה, ולעוף על עצמי ומתנותיי, ויאללה כבר, לתת אותן באהבה
כן!!!חיה!!איזה יופי!! !!
חיים בתנועה. כמו מים זורמים, אין לי במה להאחז. פשוט לקבל את הלא נודע, את הנסתר. כי אני פשוט גם חיה. וכשאני חיה, אין לי מה להבין. נותנת לחיים לזרום את חכמתם העליונה.
כנראה שכרגע, אני חיה, המולידה סדנה!